הבשורה על-פי לוקס 12

Habrit Hakhadasha/Haderekh

יב בינתיים הלך וגדל מספר הנוכחים עד שהגיע לאלפים רבים, ומרוב דוחק וצפיפות דרכו אחד על רגלי השני. ישוע פנה תחילה אל תלמידיו ואמר: "היזהרו מצביעותם של הפרושים! הם מעמידים פני צדיקים תמימים בזמן שמעשיהם והתנהגותם מצביעים על היפוכו של דבר. אולם צביעות כזאת אי-אפשר להסתיר לנצח, ² כי בבוא העת כל מה שמוסתר עכשיו ייגלה, וכל מה שאינו ידוע ייוודע. ³ לפיכך, כל מה שאמרתם בחשכה יישמע באור היום, וכל מה שלחשתם בין ארבעה קירות ייקרא בקולי קולות מעל גגות הבתים!

⁴ "ידידים יקרים, אל תפחדו מאלה הרוצים להרוג אתכם, כי הם יכולים להמית אך ורק את הגוף, בעוד שבנפש אין הם מסוגלים לפגוע. ⁵ היודעים אתם ממי עליכם לפחד? מאלוהים! כי הוא מסוגל להמית ואחר כך להשליך לגיהינום!

⁶ "מה מחירן של חמש ציפורי דרור, שניים-שלושה שקלים? אף-על-פי-כן אלוהים אינו שוכח אף אחת מהן. ⁷ אלוהים יודע אפילו את מספר השערות על ראשכם. לכן אל תפחדו; אתם יקרים לאלוהים יותר מציפורים רבות.

⁸ "אני מבטיח לכם שכל המודה שהוא מאמין בי לפני בני-האדם, גם אני אכבד אותו ואודה בו לפני מלאכי אלוהים. ⁹ אולם מי שמתכחש לי לפני בני-אדם, גם אני אתכחש לו לפני מלאכי אלוהים. ¹⁰ ובכל זאת, מי שידבר נגד בן-האדם ייסלח לו, בעוד שאדם המדבר נגד רוח הקודש לא ייסלח לו לעולם.

¹¹ "כאשר יביאו אתכם למשפט בבתי-הכנסת או לפני שליטים וממשלות, אל תדאגו כיצד תגנו על עצמכם וכיצד תעידו, ¹² כי רוח הקודש יגיד לכם מה לומר בזמן המתאים."

¹³ איש אחד מהקהל קרא אל ישוע: "רבי, אמור בבקשה לאחי שייתן לי את חלקי בירושת אבינו."

¹⁴ אולם ישוע השיב: "מי מינה אותי להיות לכם שופט ובורר? ¹⁵ היזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם והאושר אינם תלויים בעושרו ובנכסיו."

¹⁶ ישוע סיפר להם את המשל הבא: "לעשיר אחד היה שדה פורה שהניב יבול רב. ¹⁷ אסמיו היו מלאים עד אפס מקום, והאיש לא ידע מה לעשות בתבואה הרבה שכבר לא יכול היה לאחסן. ¹⁸ 'אני יודע מה עלי לעשות!' קרא האיש. 'אהרוס את האסמים הקיימים ואבנה לעצמי אסמים גדולים יותר. כך אוכל לאחסן את התבואה הרבה שלי. ¹⁹ אחר כך אומר לעצמי: יש לך מספיק כסף לשנים רבות. מעתה ואילך אל תעבוד קשה, כי אם אכול, שתה ותהנה.' ²⁰ "אבל אלוהים אמר לו: 'שוטה שכמוך! הלילה תמות, ומה תעשה עם כל מה שאגרת לעצמך?' ²¹ כך יקרה לכל אדם האוגר לעצמו אוצר על-פני האדמה ולא בשמים.

²² ישוע פנה אל תלמידיו ואמר: "אל תדאגו למה שתאכלו או תלבשו, ²³ כי החיים חשובים הרבה יותר מהאוכל, והגוף חשוב הרבה יותר מהלבוש. ²⁴ קחו לדוגמה את העורבים – הם אינם זורעים, אינם קוצרים ואין להם מחסן לאגור את מזונם. אף-על-פי-כן לא חסר להם דבר כי אלוהים מאכיל אותם ודואג להם. ואתם הרי יקרים לאלוהים הרבה יותר מן העופות! ²⁵ מלבד זאת, מה תועיל דאגתכם? האם יכולה דאגתכם להוסיף עוד יום לחייכם או עוד מילימטר לקומתכם? ²⁶ אם דאגתכם אינה מסוגלת לשנות דברים פעוטים כאלה, מה הטעם לדאוג לדברים גדולים יותר?

²⁷ "הביטו בשושנים – הן אינן טוות ואינן אורגות, ואף-על-פי-כן אפילו שלמה המלך בכל תפארתו לא היה לבוש יפה מהן! ²⁸ ואם אלוהים מלביש את פרי השדה הצומחים היום ונובלים מחר, האם אינכם חושבים שילביש גם אתכם, חסרי אמונה שכמותכם? ²⁹ אל תדאגו למה שתאכלו ותשתו ואל תדאגו שמא לא יספק לכם אלוהים את מה שאתם צריכים. ³⁰ בני-אדם שאינם מאמינים באלוהים דואגים יום-יום למה שיאכלו וישתו, אולם אביכם שבשמים יודע בדיוק מה אתם צריכים. ³¹ דאגו לכל הקשור באלוהים ובמלכותו, והוא יספק לכם יום-יום את כל צרכיכם.

³² "אל תפחד, עדר קטן, כי אביכם שבשמים משתוקק להעניק לכם את מלכותו. ³³ מכרו את רכושכם ותנו כסף לנזקקים. מעשה זה יגדיל את אוצרכם בשמים, ואוצר בשמים לעולם לא ייפגם. כן, אוצרכם לעולם לא ידלדל, גנב לא יוכל לגנבו ועש לא יכרסם בו. ³⁴ במקום שבו נמצא אוצרכם שם נמצא גם לבכם ומחשבותיכם.

³⁵ "היו מוכנים לכל מה שיקרה – כשאתם לבושים ובידכם נר דולק – ³⁶ כמשרתים המצפים לשובו של אדונם מהחתונה. כשיבוא אדונם וידפוק בדלת, יפתחו לו מיד. ³⁷ שמחה גדולה מצפה לאלה שיהיו מוכנים לשובו של האדון, כי הוא בעצמו יושיב אותם ליד השולחן וישרת אותם. ³⁸ אולי הוא יבוא בלילה, ואולי בבוקר השכם. אך בכל עת שיבוא תהיה שמחה גדולה לכל המשרתים שימצא אותם מוכנים לבואו.

³⁹ "אילו ידעו את השעה, היו כולם מתכוננים לבואו, כשם שהיו מתכוננים לבואו של גנב אילו ידעו מתי יבוא. ⁴⁰ גם אתם היו מוכנים תמיד, כי בן-האדם יבוא בשעה בלתי צפויה."

⁴¹ "אדון," פתח פטרוס בשאלה, "האם מכוון המשל הזה אלינו בלבד או אל כולם?"

⁴² "משל זה מכוון אל כל אדם נאמן ונבון, אשר אדוניו הפקיד בידו את האחריות להשגיח על עבדיו ולדאוג לכלכלתם," השיב האדון. ⁴³ "אם אדוניו ישוב וימצא כי מילא את תפקידו בנאמנות, הוא יברך אותו ⁴⁴ ויגמול לו על נאמנותו – אדוניו ימנה אותו כאחראי על כל רכושו.

⁴⁵ "אבל אם יחשוב האדם בלבו: 'אדוני יכול לשוב בעוד זמן רב.' ובינתיים יכה את העבדים והשפחות שנמסרו להשגחתו, ויבלה את זמנו באכילה, בשתייה ובהוללות – ⁴⁶ אדוניו ישוב במפתיע, יפטר אותו מתפקידו ויחליט שמקומו בין המרדנים והבלתי-נאמנים. ⁴⁷ הוא גם ייענש בכל חומרת הדין, מאחר שידע את חובתו וסירב למלא אותה.

⁴⁸ "לעומת זאת, אדם שלא ידע את רצון אדוניו ועשה מעשה המחייב עונש, לא ייענש בכל חומרת הדין. מי שקיבל הרבה יידרש ממנו הרבה חזרה, כי אחריותו גדולה משל אחרים.

⁴⁹ "באתי להצית אש בעולם, ואני מייחל שמשימתי תושלם. ⁵⁰ טבילה נוראה מצפה לי, ועד שאעבור אותה אני שרוי במצוקה גדולה. ⁵¹ אתם חושבים שבאתי להשכין שלום בארץ? טעות בידיכם; באתי לגרום למחלוקת, ⁵² מעתה ואילך תפלגנה משפחות; שלושה מבני המשפחה יהיו בעדי ושניים נגדי – או להיפך. ⁵³ אב יחלוק על בנו; בן יחלוק על אביו; אם תחלוק על בתה; בת תחלוק על אמה; החמה תחלוק על כלתה; והכלה תחלוק על חמותה."

⁵⁴ ישוע פנה אל ההמון ואמר: "כשאתם רואים עננים עולים מן המערב אתם אומרים: 'עומד לרדת גשם.' ואתם צודקים. ⁵⁵ כשנושבת רוח דרומית אתם אומרים: 'יהיה חמסין'. ואתם צודקים. ⁵⁶ צבועים! אתם יודעים לפרש את סימני הטבע בשמים ובארץ, אבל אתם מסרבים להבין את משמעות העת שבה אנו חיים. ⁵⁷ מדוע אינכם מסוגלים להחליט בעצמכם מה נכון? ⁵⁸ "כשאתה פוגש את יריבך בדרך לבית-המשפט, השתדל להשלים איתו וליישב את הסכסוך לפני שתגיעו לשופט, אחרת השופט עלול להשליך אותך לכלא. ⁵⁹ ואם כך יהיה, לא תצא מהכלא עד שתשלם את מלוא חובתך!"